קטגוריה: Uncategorized

מערכת המשפטים התורכית היא מערכת שאימצה את עיקרון החופש בהסכמים. אך המצב מוגבל ע"י חוקים ותנאי צורה נקבעו בכמה הסכמים. מחד גיסא, מדובר במצבים אחדים מגבילים, מחוץ לרצון צדדים, לשם תוקף הסכמים. הסעיף מס' 27 של חוק החובות התורכי מגדיר: "הסכמים וחוזים המתנגדים להוראות מחייבות של חוקים, למוסר, סדר חברתי וזכויות אדם, כולל אלה שנושאם בלתי-אפשרי, נשקפים כחסרי תוקף. חוסר התוקף של הוראות אחדות בהסכמים וחוזים לא משפיע על תוקף הוראות אחרות". בהקשר זה, את הנושא הקשור ל"הגבלות הסכמים והוראות" עיינתי בכתבה בשם "גבול חופש ההסכמים: אי-התאמה למוסר הכללי והוראות מגבילות". גם במאמר הזאת לרצוני לעסוק בנושא הסכמים והוראות מגבילים.

מהם הסכמים והוראות מגבילים?

הסכמים והוראות מגבילים הם הסכמים והוראות שמכילים הוראה/הוראות קיצוניות המתנגדות לכללי המוסר הכללי והמגבילות בדרך זו חופש וחרויות של אחד הצדדים. בדוקטרינה מכונים הסכמים והוראות כאלה גם כהסכמים/הוראות משעבדים. בהקשר זה, הסכמים מגבילים לא נשקפים כסוג של הסכמים ועלולים להופיע בפנינו בתחומים שונים. לגודמה, אם איסור תחרות מסוים מגביל את חיי עבודתו של אחת הצדדים באופן בלתי נסבל, הוא נשקף כהסכם מגביל/הוראה מגבילים שמתנגד לסעיף 49 של החוקה ולסעיף 23 של החוק האזרחי התורכי ולכן אין להם כל תוקף.

איום  על זכות חוקתית כלשהיא ואי-התאמה לסעיף 23 של החוק האזרחי התורכימהווים את היסוד לקביעת הסכמים או הוראות מגבילים. לשם קביעת הסכמים והוראות מגבילים,כדאי לבדוק כמה נקודות:

ראשית כל, משך כל הסכם הוא נקודה חשובה מאוד. חשוב לבחון אם להסכם כלשהוא יש משך מסוים, אם המשך רגיל ומקובל ואם הוא מגביל חרויות וזכויות אדם. בהקשר זה, יש להעיר שלא כל הסכם בעל משך ארוך נשקף כהסכם מגביל וגם התוכן חשוב בהערכת הסכמים.

שנית, היעדר תנאי ביטול הסכם/חוזה כלשהוא הוא מצב חשוב בהערכת הסכמים/חוזים במגבילים. אפשר להעריך הסכמים שלא מכילים תנאי ביטול ומחייבים את אחת הצדדים בלי כל תנאי כהסכמים מגבילים בצירוף עיון בתוכנם. למשל, בגזר-דינו לגבי הסכם שבו ביטול ההסכם הוגדר חד-צדדית, בית משפט מקומי באיסטנבול קבע הוראה אחת כמגביל וביטל את הסעיף הרלוונטי (1).

בקשר לשתי הנקודות, פרופ' חבר אקין אונל מביע את דעתו בספרו כדלקמן:

"בהסכמים בעלי משך ארוך, אחת הנקודות החשובות ביותר לקביעת הגבלה היא היעדר אפשרות ביטול ההסכם או מוגבלות האשפרות באופן רציני" (מרצה זוטר אקין אונל, הסכמים מגבילים, הוצאה לאור אדלט, מהדורה שנית, עמוד 140). 

משמובן מדבריו של אונל, משך הסכם מסוים בלבד לא מספיק להגדרת ההסכם כמגביל ויש להעריף את תנאי ביטול ההסכם יחד עם משך ההסכם.

שלישית, אם קיים חוסר איזון בין פעולות מחויבות בהסכם, יש אפשרות שמדובר בהסכם מגביל. חוסר איזון בין פעולות מחויבות מאיים גם על חופש כלכלי שהוא זכות חוקתית. בהקשר זה, פרופ' ויסל בשפינר ז"ל מביע את דעתו במחקרו שערך בשנת 1999 כלמטה:

"סדר הזכויות לא מרשה ביטול או הגבלת חופש הפרט כולו או במחציתו. אי-התאמת הסכם כלשהוא למוסר הכללי מפני הגבלת חופש כלכלי מוגדרת לפי היקף, משך ותוכן פעולות מחויבות" (פרופ' ויסל בשפינר, הסכמים מגבילים מבחינת זכויות הפרט, כתב העת של משרד עורכי הדין של אנקרה, 1999, מס' 1, עמוד 20).

מתברר שהנקודות הסיסיות לקביעת הסכם או הוראה כמשעבד או מגביל ונגד המוסר הכללי, הן אלה: 

1. קיימת הפרת זכות חוקתית (או הפרת נורמה מקובלת בכל החברה),

2.  קיים חיוב בקשר למשך ההסכם,

3. קיים היעדר אפשרות ביטול או הגבלה רצינית לזו,

4. קיים חוסר התאמה באיזון אנטרסים.

מהן פעולות האכיפה המשפטיות נגד הסכמים והוראות מגבילים?

עם קביעת הסכם מגביל או הסכם שמכיל הוראהמגבילה, יש לברר אילו פעולות אכיפה משפטיות יש לנקוט נגדם. פרופ' בשפינר מפרש את הנושא כלמטה:

"יש לבטל הסכמים מגבילים ולשמור רק על תוקף חלקם שלא מכיל את ההגבלה הנדונה. החלטה זאת תתאים לרצונם של הצדיים כפי שתתאים לחופש ההסכם וכלכלת ההסכם. שיקול דעת שונה עלול להפוך את השופט לצד שמבטל את ההסכם ושומר על הצד שההוראות הנדונות מבגילות היו נגדו. מצב זה מתנגד לחלוטין לסדר החוק הליברלי" (פרופ' ויסל בשפינר, הסכמים מגבילים מבחינת זכויות הפרט, כתב העת של משרד עורכי הדין של אנקרה, 1999, מס' 1, עמוד 34).

בשפינר מעיד שהסכמים מגבילים כפופים לביטול חלקי בלבד. מחד גיסא, במאמרו האמור בשפינר לא מדריך איך צריך למלא את החלל שמופיע כתוצאה מביטול הוראות מגבילות. בכל זאת, שתי הנקודות שבשפינר מדבר עליהן חשובות מאוד. הראשונה מהן היא זו שביטול של כל ההסכם עלול להפוך את השופט לצד השומר על הצד שההוראות הנדונות מבגילות היו נגדו. הסוגיה השנייה קשורה לכלכלת ההסכם. אכן, שתי הנקודות המוזכרות ע"י בשפינר נחוצות עד מאוד ויש להתחשב בהן בכל מקרה.

פעולות אכיפה נגד הסכמים והוראות מגבילים מוערכים ע"י אונל כדלקמן:

"פעולות אכיפה המיושמות על כל הליך משפטי המגביל את זכויות הפרט נגד המוסר הכללי באופן קיצוני, היא שלילת תוקף (לגמרי) לפי הסעיפים מס' 26-27 חוק החובות התורכי (חוק החובות, סעיף 20) שדומיננטיים בדוקטרינה ואשר מתאים לשיקול דעתנו." (מרצה זוטר אקין אונל, הסכמים מגבילים, הוצאה לאור אדלט, מהדורה שנית, עמוד 208). 

כפי שנראה, אין הסכמה בדבר פעולות אכיפה נגד הסכמים מגבילים בין מדענים שחקרו את הנושא. אמנם שיקול הדעת השולט (2) מתבסס על שמירת תוקף ההסכם דרך שלילת תוקף ההוראות המגבילות או התאמתן לחוקים במקום שלילת תוקף כל ההסכם. בהקשר זה, שמירת איזון האינטרסים ע"י השופט מודגש במיוחד.

הסוגיה העיקרית שיש לבדוק אותו לפי שיקול הדעת השולט בדוקטרינה היא דרך הפירוש של ההסכם בעת שמירת תוקפו. הואיל וקשה מאוד להעיד שאפשר למלא לפי הוראות החוק את החלל שתופיע מאחר ביטול הוראות המתנגדות למוסר הכללי.פיתרון כזה יותר אפשרי כשמדובר במצבים נמתנגדים להוראות מחייבות של החוק. מחד גיסא, בדבר הוראות מגבילות המתנגדות למוסר הכללי, אנחנו עומדים פנים אל פנים מול המושג שמכונה החלל מחוץ לחוק. במצב זה, השופט יכול לשמור על תוקף ההסכם על בסיס עקרונות הצדק והזכות לפי רצונו.

המסקנה

למרות שלא ערכנו כל דיון על הבסיס שעליו מתבססת הגדרת הסכמים או הוראות כלשהם כמגבילים מפני ניגודם למוסר הכללי, יש לציין כי בסיסים או נורמות כאלה צריכים להיות יותר רציונליים מאשר תרבותיים. מחד גיסא, בקביעת הסכמים והוראות מגבילים כצורה של ניגוד למוסר הכללי אפשר להשיג קלות יחסית דרך יישום שיטה מסוימת. הואיל והגדרת קיום הוראה מגבילה בהסכם קשור במישרין לסוגיות כגון הפרת זכות חוקתית, משך, תנאי ביטול וחוסר איזון פעולות מחויבות.

ואילו בדבר אכיפת פעולות הגד הוראות או הסכמים מגבילים, אנחנו סבורים שיש לערוך את ההערכות באופן הדרגתי. ראשית כל, אם הוראה שמוגדרת כמגבילה מהווה את היסוד של ההסכם, יש צורך להגדיר את ה הסכם כבטל (ביטוח מוחלט). מאידך גיסא, אם הוראות מסוימות מוגדרות כמגבילות, יש לשלול מהן את התוקף אבל להחליט שהוראות אחרות של ההסכם תקפות. בשלב זה, אם ההסכם עדיין תקף למרות החלל המופיע, אך מכיל חסרונות, יש לפתור אותם. דרכי הסוגיה נידונו בפרק הרלוונטי. לדעתנו, פתירת הבעיה ע"י השופט לפי רצונו על בסיס עקרונות הצדק והזכות היא דרך הכי ראוי.

לבסוף, אני מסיים את המאמר עם מובאה קשורה לנושא מעבודתו החסר תקדים של אנדראס וון טור משפטי חובות:

תנאי מעצור התחרות הפולמוסי לא מתאים לנימוס (מחוץ למסגרת סעיף 357/349), הואיל והחיוב שנותן למלווה את הזכות להשתלט על כל נכסיו של הלווה שהוא צריך בלי כל הגבלה בזמן ותחום לא מתאים למוסר, כי לעיתים קרובות מאוד מאיים על חופשם הככלי של הצדדים ושולל מהם את החופש (פרופ' דר' אנדראס וון טור, החלק הכללי של משפטי החובות, הוצאה לאור ירגיטאי, אנקרה 1983, תורגם ע"י ג'וואט אדגה, עמ' 247-252).   

עורך דין חלדון בריש, משרד עורכי הדין סייהאן, hbaris@seyhanhukuk.com

אוקטובר, 2021

הערת המחבר: המאמר  חובר במטרה אינפורמטיבי בלי דאגות אקדמיות

הערות סופיות

• "מאחר והתברר כי ההסכם נמצא בהתאם לתנאי ההליך הכללי לפי הסעיף מס' 20 של חוק החובות התורכי שפירשו ניתן לעיל; יש להגדיר את ההסכם, לפי הסעיף מס' 21, כהסכם שלא נכתב; התביעה לגבי ביטול ההסכם קבילה לאור אי-הכרת זכות הביטול של המתלונן; אך ביטול מוחלט של ההסכם לא אפשרי כשמדובר ביישום הסעיף מס' 22 של חוק החובות התורכי באופן אנלוגית ותביעת המתלונן הרלוונטי לא מתאים לכלל ההגינות; ותביעות לגבי אי-תוקף של ההסכם ע"י המתלונן, אשר מחויב להתנהג כבעל עסקים שקול לפי הסעיף מס' 18 של חוק המסחר התורכי, לא ראויים לשימוע; התביעה מתקבלת חלקית, ההוראות בסעיף מס' 3.1 של ההסכם בעלות תכונה מגבילה ותנאי הליך כללי מבוטלות וההחלטה של בית המשפט מקובלת כדלקמן" (בית המשפט של ערכאה ראשונה למסחר מס' 10, איסטנבול,

E. 2015/895, K. 2018/587, T. 19.7.2018, Lexpera).

(2) למרות שהוראות מגבילות נחקרו עובדו בדוקטרינה למדי, חקירות בנושא האי-התאמה למוסר הכללי מספיקות חלקית בהשוואה.

(3) אני מודה למשפטן הגדול ע"ד ג'ווט אדגה שהעניק את העבודה חסרת התקדים הזאת לתורכית.

התוספת

1. הסעיף מס' 23 של חוק החובות התורכי: "אף אחד/אחת לא יכול/ה לוותר על כשירות הזכויות והפעולה שלו/ה, כולל באופן חלקי. "אף אחד/אחת לא יכול/ה לוותר על חירויותיו/יה לא להגביל אותן בניגוד לחוקים והמוסר. רכישה, השתלה טרנספלנטציה שלחומרים ביאולוגיים אנושיים מותרות על בסיס הסכמה כתובה, אך פעולה כזאת לא מותרת כאשר מדובר בחיוב מתן חומר ביאולוגי ובמצבים רלוונטיים לא מותר לתבוע פיצוי חומרי ומוסרי כלשהו".
2. הסעיף מס' 49 של החוקה: לכל אחד יש הזכות לעבוד והיא משימה על כל פרט. "המדינה תנקוט כל אמצעי לשם העלאת רמת חיוו של כל העובדים, שמירת עובדים ומובטלים למען פיתוח חיי העבודה, תמיכת עבודה, יצירת סביבה כלכלית למניעת אבטלה והספקת שלום העבודה".
3. המחויבות שבה איש עסקים מסוים נאלץ לסדר את חייו בדרכים אחרות, במיוחד דרך הפחתת הוצאותיו וויתור על כמה צרכיו, לא מספיקה לקבלת אי-התאמה למוסר ולנימוס. לשם הגדרת אי-התאמה למוסר ולנימוס, בית משפט חייב לקבוע את ערך העבודה המחויבת ואת המצב הכלכלי של הצדדים, במיוחד זה של הלווה, בתאריך קבלת התנאי העונשין המוסכם בעזרת מומחים מוכשרים וחייב להתחשב, בגילויו אי-התאמה למוסר ולנימוס, במטרתו לאמץ את הצדדים להימנע מהתנהגות לא הוגנת מתנגדת למוסר ולמנוע מהם להזיק למוסר עם גודמאות התנהגות ופעולה רעות…" (המועצה הכללית למשפטים של בית המשפט לערעורים), ההחלטה מס' 1974/222 מתאריך 20.03.1974).

ההפניות

ATEŞ Derya, Sözleşmelerde Genel Ahlak Kurallarının Belirlenmesi, TAAD, Yıl: 8, Sayı: 32 (Ekim 2017).

AKIN İrfan, KAYAÖZÜ Zehra Büşra, Telif Hakları ve Kelepçeleme Sözleşmeleri, TAÜHFD, 2020; 2(1): 27-48.

BAŞPINAR Veysel, Kişilik Hakları Bakımından Kelepçeleme Sözleşmeleri, Ankara Barosu Dergisi, 1999 Sayı 1

EREN, Fikret, Borçlar Hukuku Genel Hükümler, Yetkin Yayınevi, 2020.

KILIÇOĞLU, Ahmet, Borçlar Hukuku Genel Hükümler, Eylül 2020.

ÜNAL Akın, Kelepçeleme Sözleşmeler, Adalet Yayınevi, 2. Baskı.

VON TUHR, Andreas, Borçlar Hukuku 1-2, Yargıtay Yayını No: 15 Çeviren: Av. Cevat Edege, 1983 Ankara.

YÜKSEL Cansev Erinç, DALDABAN, “İhsan İbrahim, Kelepçeleme Sözleşmelerinin Türk Borçlar Kanunu Açısından İncelenmesi”,

(https://www.goksusafiisik.av.tr/Articletter/2017_Summer/GSI_Articletter_2017_Summer_Article3.pdf, erişim tarihi: 22.09.2021)

הרווח בחיי מסחר קשור באופן הדוק לסיכונים מקובלים. סיכונים גם עשויים להביא רווח וגם עלולים לגרום לנזקים חמורים. משקיעים תמיד מחפשים דרכים לכיסוי הפסדיהם ואחת הדרכים האלה היא פנייה לבתי משפט, הואיל ואנשי אסקים הם בעלי אחריות בקשר להחלטות שהם מקבלים.

מאידך גיסא, לשם המשך פעילויות מסחר ופיתוחן, יש צורך בקיום מצב שבו מנהלים ו/או מועצות ניהול יכולים לקבל החלטות בהתאם לאינטרסים של חברותיהם בקלות. זאת אומרת, במצבים שהחלטות מסויות שקובלו בשיקול דעת טובת החברה אך הובילו לכישלונות, יש צורך לפטור אנשי עסקים מאחריות על החלטות כאלה ולספק התערבות מועטת של בתי משפט לניהול חברות. בנקודה זו, המושג שעומד בפנינו הוא "כלל שיקול הדעת העסקי" (Business Judgement Rule).

כלל שיקול הדעת העסקי הובע לראשונה בארה"ב בפרשת פרסי נגד מילדון (Percy v.) (Milladoun במאה ה-19. הכלל אפשר קבלת החלטות מסחריות בקלות ובלי לחץ ואפשר לאנשי עסקים לקבל החלטות שמתאימות לפי שיקול דעתם לאינטרסים של חברותיהם. יתרה מזו, בעזרת הכלל הזה התערבות בתי משפט לפעילויות סחר הוגבלה ברובה. כתוצאה מיישום הכלל הנדון, בתי משפט לא יכולים לבצע חקירות התאמה בקשר להחלטות מנהלים/מועצות ניהול.

לפי כללים מקובלים רגילים, אחוז האחרוית של שותפי חברות השקעה מוגבל  במידת השותפות שלהם. באותו זמן, מדובר גם באחריות מנהלת החברה מפני התנהגות בלתי הולמת, רשלנות או חוסר השגחה וכו'. יתר על כן, מפני טבע פעילות מסחרית, מנהלים נאלצים לפעמים לקבל החלטות מסוכנות וחלק מהחלטות כאלה גורמים לכישלון וככה מנהלים עומדים פנים אל פנים מול תביעות בקשר למצבים הנדונים. מצבים כאלה גורמים לכך שמנהלים מפסיקים לקבל החלטות מסוכנות ואפילו מפחדים לקבל החלטות מפני כישלון. כפי שאשפר לנחש, לחץ כזה מפריע לחברות ופעילויות סחר בתורכיה.

לשם פיתרון למצב זה פותח המושג הנדון, אשר מקשה להעמיד אנשי עסקים לדין מפני החלטות שהם מקבלים. אפילו החלטות שמקובלות אחרי שיקול רב ודיונים עם מומחים כצורה עלולים להיות מסוכנים ולהוביל לכשלונות. מנהלים יכולים לקבל החלטות מסוכנות בהתאם לאינטרסים של חברותיהם (ולא לאינטרסים שלהם – תנאי חשוב). בעזרת כלל זו, החלטות כאלה יותר לא גורמים לאנשי אסקים להיות אחראיים לסיכונים הנדונים.

כלל שיקול הדעת העסקי מפורש במדינות אחדות באופן רחב כבארה"ב, כאשר במדינות אחרות הפירוש יותר צר. למשל, מנהל שערך מחקרים נדרשים וקנה מניות לחברה שלו נחשב בכמה מדינות אחראי לנזק, אם ערך המניות יורד. אך במדינות אחרות, הודות ל כלל שיקול הדעת העסקי, הוא לא מקובל כאחראי לנזק, אם למד וחקר את השוק ואם לא מדובר בהתנהגות לא הולמת בכוונה.

בארצנו המושג נדון בצורה מוגבלת מאוד. בחוק המסחר התורכי כלל שיקול הדעת העסקי לא נזכר באופן ישיר ורק נימוק הסעיף מס' 369 של החוק מזכיר אותו. כלומר, מדובר בכלל שלא נדון בארצנו כפי שהוא נדון בארצות המערב עם כל משמעותו ופירושו. בנקודה זו, הנחה על אשמות היא אחת הנושאים הנדונים כשמדובר באחריות אנשי עסקים ואפילו מופיע במשפטים במצבי פשיטת רגל.

במטרת סיפוק תנאים יותר נוחים למנהלים בארצנו כדי שיוכלו לקבל החלטות מסוכנות לשם רווח מסחרי, יש להכניס לתוקף את כלל שיקול הדעת העסקי, אשר יתרום לפיתוח חיי העסקים בתורכיה. בנקודה זו, הוספת המושג לחוק המסחר התורכי יקשה לתבוע אנשי עסקים בקשר להחלטותיהם שתוצאותיהן היו לא מוצלחות. יש לפטור מנהלים מהאחריות הנדונה לשם סיפוק תנאים נוחים לקבלת החלטות ואפילו לקיחת סיכונים על-ידיהם, לא משנה מה הסיכון, אם ההחלטות הולמות בהתאם לכללים, המחליטים התחשבו בשיקולי דעתם של מומחים ולא מדובר בשחיתות בנוגע להחלטות.

חלדון באריש   

ההפניות

Prof. Hasan Pulaşlı, Şirketler Hukuku Genel Esaslar,  7. Baskı, Adalet Yayınevi

Dr. Semih Sırrı ÖZDEMİR, İş Adamı Kararı İlkesi Ve Türk Hukukunda Uygulanabilirliği (Business Judgment Rule and its Applicability in Turkish Law)

Yrd. Doç. Dr. Mahmut KİZİR, Yargıtay Kararları Işığında Basiretli İşadamı Gibi Hareket Etme Yükümlülüğünün Sözleşmenin Değişen Şartlara Uyarlanmasına Etkisi, Selçuk Üniversitesi Hukuk Fakültesi Dergisi, Cilt 19, Sayı 2, Yıl 2011

Yrd. Doç. Dr. Sevgi BOZKURT YAŞAR, Anonim Şirketlerde İşadamı Kararı İlkesisinin Uygulanması, BETA, İstanbul, 2015

תנאי מסחר בינלאומיים הוגדרו ע"י לשכת המסחר הבינלאומי (ICC). התנאים מהווים תנאי משלוח שקובעים את אחריותם של הצדדים בפעילויות מסחר בינלאומיים.

מונחי אינקםטרמס בדרך כלל מכילים שלוש אותיות בראשי תיבותיהם ומטרתם החשובה ביותר היא הגדרת פעולות, עלויות וסיכונים בתובלת טובין בינלאומיים. אינקוטרמס קובעים את האחריות לגבי תובלת טובין ואת הסיכונים הקשורים לעלויות תובלה עד לנקודת ההגעה של טובין. אינקוטרמס משומשים ע"י מדינות ומוסדות לאומיים ובינלאומיים כדי לזהות את האפליקציות הנפוצות ביותר במסחר בינלאומי. בדרך זו נמנעות אי-הבנות העלולות להופיע מפני הסדרות ותקנות של מדינות שונות. לכן, אינקוטרמס משמשים בהסכמים מסחריים בכל העולם. אינקוטרמס מוגדרים רק ע"י לשכת המסחר הבינלאומי, הואיל וזה סימן מסחרי ששייך ללשכת המסחר הבינלאומי.

מדובר בטרמינולוגיה מסוימת שמשמת באינקוטרמס והם כדלקמן:

אספקה: העת שבה סיכון הנזק או ההפסד לגבי הטובין עובר מהמוכר לקונה.

הגעה: העת שבה התשלום בעד התובלה מבוצע.

חופשי: באחריותו של המוכר למסור את הסחורה במיקום עליו סוכם מראש.

המוביל: גוף מסוים שהתחייב בהסכם תובלה להוביל את הטובין או לספק את תובלתם דרך מסילות ברזל, כבישים, דרכי אוויר, ים או נהרות או ע"י קומבינציה מסוימת של הדרכים האלה.

משלח מטען: חברה או צד שמסדיר את התובלה או עוזר בעניין.

מסוף: חלל פתוח או סגור, מאגר, מלאי, דרך, מסילת ברזל או מסוף קרגו אווירי.

הכנה ליצוא: שליחת הצהרת היצוא ע"י המוביל וקבלת אישור ליצוא.

בקיצור, אינקוטרמס מכיל ראשי תיבות בעלי שלוש אותיות שמזהים באופן ברור את אחריותם של מוכרים וקונים במסחר בינלאומי. מדובר ב-11 אינקוטרמים שמגדירים את הקווים העיקריים של אחריות מסירת הטובין מהמוכר לקונה.

 (ex works) EXW: האחריות היחידה של המוכר היא אחיזת הטובין במקום השייך לו. התחייבות המוכר מסתיימת בזמן מסירת הטובין והקונה מתחייב לקבל את כל העלויות והסיכונים בקשר לתובלת הטובין עד לנקודת היעד.

FCA (מוביל חופשי): באחריותו של המוכר למסור את הסחורה במיקומו לסוכן שנקבע ע"י הקונה. המוכר אחראי להטענת הטובין לאמצעי התובלה. מעת זו המוכר מקבל על עצמו את כל העלויות והסיכונים..

FAS (Free Alongside Ship): המוכר מחוייב למסור את הסחורה לצד האוניה בנמל ובכך מסיים את חובותיו מול הקונה. עם מסירת הסחורה על הרציף, עוברת האחריות מהמוכר לקונה, כולל כל ההוצאות הכרוכות בהובלת הסחורה, עלויות וסיכונים.

FOB (Free on Board): המוכר מוסר את הסחורה לאוניה בנמל. עם מסירת הסחורה על הרציף, עוברת האחריות מהמוכר לקונה, כולל כל ההוצאות הכרוכות בהובלת הסחורה, עלויות וסיכונים.

CFR (Cost and Freight): המוכר אחראי להובלת הסחורה עד לנמל היעד ולמסור לאוניה. המוכר משלם את כל ההוצאות לגבי תובלת הסחורה עד לנמל היעד וגם באחריותו לקבל את כל הנזקים והסיכונים לגבי הסחורה עד לעת הטענת הסחורה לאוניה.

CIF (Cost, Insurance, Freight): המוכר מוסר את הטובין באוניה בנמל. המוכר משלם את כל ההוצאות לגבי תובלת הסחורה עד לנמל היעד, מספק את הביטוח ומשלם עליו וגם באחריותו לקבל את כל הנזקים והסיכונים לגבי הסחורה עד לעת הטענת הסחורה לאוניה.

CPT (Carriage Paid to): על המוכר חלה אחריות הובלה לנמל היעד ולמסור את הטובין למוביל. המוכר משלם את ההוצאות התובלה עד לנמל היעד ובאחריותו לקבל את כל הנזקים והסיכונים לגבי הסחורה עד לעת מסירת הסחורה למוביל הראשון.

CIP (Carriage and İnsurance Paid to): על המוכר חלה אחריות הובלה לנמל היעד ולמסור את הטובין למוביל. המוכר משלם את ההוצאות התובלה, מסדיר את הביטוח עד לנמל היעד ומשלם עליו ובאחריותו לקבל את כל הנזקים והסיכונים לגבי הסחורה עד לעת מסירת הסחורה למוביל הראשון.

 DAP(Delivery at Place): המוכר אחראי להובלה עד למיקום שנקבע ע"י הקונה ובאחריותו כל ההוצאות והסיכונים הקשורים לתובלת הטובין למקום היעד.

 DAP(Delivery at Place Unloaded): המוכר אחראי להובלה עד למיקום שנקבע ע"י הקונה ובאחריותו לפנות את הטובין.  הקונה מקבל את כל ההוצאות והסיכונים הקשורים לתובלת הטובין מנמל היעד ליעד הסופי.

 DAP(Delivered Duty Paid): על המוכר להוביל את הטובין לנקודת היעד, להכין אותם לייצוא ולשלם כל מס מכס ומס אחר. באחריות הקונה כל העלויות והסיכונים הקשורים להובלת הסחורה מנמל היעד ליעד הסופי .

המונחים האלה מגדירים את האחריויות לגבי מסירת טובין ולא מכילים הסכמי מכירה. צדדים שמבצעים פעולה מסחרית צריכים לבוא לידי הסכם לגבי סוג של אינקוטרמס שיישמו ולהגדיר את פרטי ההסכם ביניהם.

דורוק ארסלאן

מומחה סחר חוץ ומתורגמן מוסמך