מערכת המשפטים התורכית היא מערכת שאימצה את עיקרון החופש בהסכמים. אך המצב מוגבל ע"י חוקים ותנאי צורה נקבעו בכמה הסכמים. מחד גיסא, מדובר במצבים אחדים מגבילים, מחוץ לרצון צדדים, לשם תוקף הסכמים. הסעיף מס' 27 של חוק החובות התורכי מגדיר: "הסכמים וחוזים המתנגדים להוראות מחייבות של חוקים, למוסר, סדר חברתי וזכויות אדם, כולל אלה שנושאם בלתי-אפשרי, נשקפים כחסרי תוקף. חוסר התוקף של הוראות אחדות בהסכמים וחוזים לא משפיע על תוקף הוראות אחרות". בהקשר זה, את הנושא הקשור ל"הגבלות הסכמים והוראות" עיינתי בכתבה בשם "גבול חופש ההסכמים: אי-התאמה למוסר הכללי והוראות מגבילות". גם במאמר הזאת לרצוני לעסוק בנושא הסכמים והוראות מגבילים.
מהם הסכמים והוראות מגבילים?
הסכמים והוראות מגבילים הם הסכמים והוראות שמכילים הוראה/הוראות קיצוניות המתנגדות לכללי המוסר הכללי והמגבילות בדרך זו חופש וחרויות של אחד הצדדים. בדוקטרינה מכונים הסכמים והוראות כאלה גם כהסכמים/הוראות משעבדים. בהקשר זה, הסכמים מגבילים לא נשקפים כסוג של הסכמים ועלולים להופיע בפנינו בתחומים שונים. לגודמה, אם איסור תחרות מסוים מגביל את חיי עבודתו של אחת הצדדים באופן בלתי נסבל, הוא נשקף כהסכם מגביל/הוראה מגבילים שמתנגד לסעיף 49 של החוקה ולסעיף 23 של החוק האזרחי התורכי ולכן אין להם כל תוקף.
איום על זכות חוקתית כלשהיא ואי-התאמה לסעיף 23 של החוק האזרחי התורכימהווים את היסוד לקביעת הסכמים או הוראות מגבילים. לשם קביעת הסכמים והוראות מגבילים,כדאי לבדוק כמה נקודות:
ראשית כל, משך כל הסכם הוא נקודה חשובה מאוד. חשוב לבחון אם להסכם כלשהוא יש משך מסוים, אם המשך רגיל ומקובל ואם הוא מגביל חרויות וזכויות אדם. בהקשר זה, יש להעיר שלא כל הסכם בעל משך ארוך נשקף כהסכם מגביל וגם התוכן חשוב בהערכת הסכמים.
שנית, היעדר תנאי ביטול הסכם/חוזה כלשהוא הוא מצב חשוב בהערכת הסכמים/חוזים במגבילים. אפשר להעריך הסכמים שלא מכילים תנאי ביטול ומחייבים את אחת הצדדים בלי כל תנאי כהסכמים מגבילים בצירוף עיון בתוכנם. למשל, בגזר-דינו לגבי הסכם שבו ביטול ההסכם הוגדר חד-צדדית, בית משפט מקומי באיסטנבול קבע הוראה אחת כמגביל וביטל את הסעיף הרלוונטי (1).
בקשר לשתי הנקודות, פרופ' חבר אקין אונל מביע את דעתו בספרו כדלקמן:
"בהסכמים בעלי משך ארוך, אחת הנקודות החשובות ביותר לקביעת הגבלה היא היעדר אפשרות ביטול ההסכם או מוגבלות האשפרות באופן רציני" (מרצה זוטר אקין אונל, הסכמים מגבילים, הוצאה לאור אדלט, מהדורה שנית, עמוד 140).
משמובן מדבריו של אונל, משך הסכם מסוים בלבד לא מספיק להגדרת ההסכם כמגביל ויש להעריף את תנאי ביטול ההסכם יחד עם משך ההסכם.
שלישית, אם קיים חוסר איזון בין פעולות מחויבות בהסכם, יש אפשרות שמדובר בהסכם מגביל. חוסר איזון בין פעולות מחויבות מאיים גם על חופש כלכלי שהוא זכות חוקתית. בהקשר זה, פרופ' ויסל בשפינר ז"ל מביע את דעתו במחקרו שערך בשנת 1999 כלמטה:
"סדר הזכויות לא מרשה ביטול או הגבלת חופש הפרט כולו או במחציתו. אי-התאמת הסכם כלשהוא למוסר הכללי מפני הגבלת חופש כלכלי מוגדרת לפי היקף, משך ותוכן פעולות מחויבות" (פרופ' ויסל בשפינר, הסכמים מגבילים מבחינת זכויות הפרט, כתב העת של משרד עורכי הדין של אנקרה, 1999, מס' 1, עמוד 20).
מתברר שהנקודות הסיסיות לקביעת הסכם או הוראה כמשעבד או מגביל ונגד המוסר הכללי, הן אלה:
1. קיימת הפרת זכות חוקתית (או הפרת נורמה מקובלת בכל החברה),
2. קיים חיוב בקשר למשך ההסכם,
3. קיים היעדר אפשרות ביטול או הגבלה רצינית לזו,
4. קיים חוסר התאמה באיזון אנטרסים.
מהן פעולות האכיפה המשפטיות נגד הסכמים והוראות מגבילים?
עם קביעת הסכם מגביל או הסכם שמכיל הוראהמגבילה, יש לברר אילו פעולות אכיפה משפטיות יש לנקוט נגדם. פרופ' בשפינר מפרש את הנושא כלמטה:
"יש לבטל הסכמים מגבילים ולשמור רק על תוקף חלקם שלא מכיל את ההגבלה הנדונה. החלטה זאת תתאים לרצונם של הצדיים כפי שתתאים לחופש ההסכם וכלכלת ההסכם. שיקול דעת שונה עלול להפוך את השופט לצד שמבטל את ההסכם ושומר על הצד שההוראות הנדונות מבגילות היו נגדו. מצב זה מתנגד לחלוטין לסדר החוק הליברלי" (פרופ' ויסל בשפינר, הסכמים מגבילים מבחינת זכויות הפרט, כתב העת של משרד עורכי הדין של אנקרה, 1999, מס' 1, עמוד 34).
בשפינר מעיד שהסכמים מגבילים כפופים לביטול חלקי בלבד. מחד גיסא, במאמרו האמור בשפינר לא מדריך איך צריך למלא את החלל שמופיע כתוצאה מביטול הוראות מגבילות. בכל זאת, שתי הנקודות שבשפינר מדבר עליהן חשובות מאוד. הראשונה מהן היא זו שביטול של כל ההסכם עלול להפוך את השופט לצד השומר על הצד שההוראות הנדונות מבגילות היו נגדו. הסוגיה השנייה קשורה לכלכלת ההסכם. אכן, שתי הנקודות המוזכרות ע"י בשפינר נחוצות עד מאוד ויש להתחשב בהן בכל מקרה.
פעולות אכיפה נגד הסכמים והוראות מגבילים מוערכים ע"י אונל כדלקמן:
"פעולות אכיפה המיושמות על כל הליך משפטי המגביל את זכויות הפרט נגד המוסר הכללי באופן קיצוני, היא שלילת תוקף (לגמרי) לפי הסעיפים מס' 26-27 חוק החובות התורכי (חוק החובות, סעיף 20) שדומיננטיים בדוקטרינה ואשר מתאים לשיקול דעתנו." (מרצה זוטר אקין אונל, הסכמים מגבילים, הוצאה לאור אדלט, מהדורה שנית, עמוד 208).
כפי שנראה, אין הסכמה בדבר פעולות אכיפה נגד הסכמים מגבילים בין מדענים שחקרו את הנושא. אמנם שיקול הדעת השולט (2) מתבסס על שמירת תוקף ההסכם דרך שלילת תוקף ההוראות המגבילות או התאמתן לחוקים במקום שלילת תוקף כל ההסכם. בהקשר זה, שמירת איזון האינטרסים ע"י השופט מודגש במיוחד.
הסוגיה העיקרית שיש לבדוק אותו לפי שיקול הדעת השולט בדוקטרינה היא דרך הפירוש של ההסכם בעת שמירת תוקפו. הואיל וקשה מאוד להעיד שאפשר למלא לפי הוראות החוק את החלל שתופיע מאחר ביטול הוראות המתנגדות למוסר הכללי.פיתרון כזה יותר אפשרי כשמדובר במצבים נמתנגדים להוראות מחייבות של החוק. מחד גיסא, בדבר הוראות מגבילות המתנגדות למוסר הכללי, אנחנו עומדים פנים אל פנים מול המושג שמכונה החלל מחוץ לחוק. במצב זה, השופט יכול לשמור על תוקף ההסכם על בסיס עקרונות הצדק והזכות לפי רצונו.
המסקנה
למרות שלא ערכנו כל דיון על הבסיס שעליו מתבססת הגדרת הסכמים או הוראות כלשהם כמגבילים מפני ניגודם למוסר הכללי, יש לציין כי בסיסים או נורמות כאלה צריכים להיות יותר רציונליים מאשר תרבותיים. מחד גיסא, בקביעת הסכמים והוראות מגבילים כצורה של ניגוד למוסר הכללי אפשר להשיג קלות יחסית דרך יישום שיטה מסוימת. הואיל והגדרת קיום הוראה מגבילה בהסכם קשור במישרין לסוגיות כגון הפרת זכות חוקתית, משך, תנאי ביטול וחוסר איזון פעולות מחויבות.
ואילו בדבר אכיפת פעולות הגד הוראות או הסכמים מגבילים, אנחנו סבורים שיש לערוך את ההערכות באופן הדרגתי. ראשית כל, אם הוראה שמוגדרת כמגבילה מהווה את היסוד של ההסכם, יש צורך להגדיר את ה הסכם כבטל (ביטוח מוחלט). מאידך גיסא, אם הוראות מסוימות מוגדרות כמגבילות, יש לשלול מהן את התוקף אבל להחליט שהוראות אחרות של ההסכם תקפות. בשלב זה, אם ההסכם עדיין תקף למרות החלל המופיע, אך מכיל חסרונות, יש לפתור אותם. דרכי הסוגיה נידונו בפרק הרלוונטי. לדעתנו, פתירת הבעיה ע"י השופט לפי רצונו על בסיס עקרונות הצדק והזכות היא דרך הכי ראוי.
לבסוף, אני מסיים את המאמר עם מובאה קשורה לנושא מעבודתו החסר תקדים של אנדראס וון טור משפטי חובות:
תנאי מעצור התחרות הפולמוסי לא מתאים לנימוס (מחוץ למסגרת סעיף 357/349), הואיל והחיוב שנותן למלווה את הזכות להשתלט על כל נכסיו של הלווה שהוא צריך בלי כל הגבלה בזמן ותחום לא מתאים למוסר, כי לעיתים קרובות מאוד מאיים על חופשם הככלי של הצדדים ושולל מהם את החופש (פרופ' דר' אנדראס וון טור, החלק הכללי של משפטי החובות, הוצאה לאור ירגיטאי, אנקרה 1983, תורגם ע"י ג'וואט אדגה, עמ' 247-252).
עורך דין חלדון בריש, משרד עורכי הדין סייהאן, hbaris@seyhanhukuk.com
אוקטובר, 2021
הערת המחבר: המאמר חובר במטרה אינפורמטיבי בלי דאגות אקדמיות
הערות סופיות
- "מאחר והתברר כי ההסכם נמצא בהתאם לתנאי ההליך הכללי לפי הסעיף מס' 20 של חוק החובות התורכי שפירשו ניתן לעיל; יש להגדיר את ההסכם, לפי הסעיף מס' 21, כהסכם שלא נכתב; התביעה לגבי ביטול ההסכם קבילה לאור אי-הכרת זכות הביטול של המתלונן; אך ביטול מוחלט של ההסכם לא אפשרי כשמדובר ביישום הסעיף מס' 22 של חוק החובות התורכי באופן אנלוגית ותביעת המתלונן הרלוונטי לא מתאים לכלל ההגינות; ותביעות לגבי אי-תוקף של ההסכם ע"י המתלונן, אשר מחויב להתנהג כבעל עסקים שקול לפי הסעיף מס' 18 של חוק המסחר התורכי, לא ראויים לשימוע; התביעה מתקבלת חלקית, ההוראות בסעיף מס' 3.1 של ההסכם בעלות תכונה מגבילה ותנאי הליך כללי מבוטלות וההחלטה של בית המשפט מקובלת כדלקמן" (בית המשפט של ערכאה ראשונה למסחר מס' 10, איסטנבול,
E. 2015/895, K. 2018/587, T. 19.7.2018, Lexpera).
(2) למרות שהוראות מגבילות נחקרו עובדו בדוקטרינה למדי, חקירות בנושא האי-התאמה למוסר הכללי מספיקות חלקית בהשוואה.
(3) אני מודה למשפטן הגדול ע"ד ג'ווט אדגה שהעניק את העבודה חסרת התקדים הזאת לתורכית.
התוספת
- הסעיף מס' 23 של חוק החובות התורכי: "אף אחד/אחת לא יכול/ה לוותר על כשירות הזכויות והפעולה שלו/ה, כולל באופן חלקי. "אף אחד/אחת לא יכול/ה לוותר על חירויותיו/יה לא להגביל אותן בניגוד לחוקים והמוסר. רכישה, השתלה טרנספלנטציה שלחומרים ביאולוגיים אנושיים מותרות על בסיס הסכמה כתובה, אך פעולה כזאת לא מותרת כאשר מדובר בחיוב מתן חומר ביאולוגי ובמצבים רלוונטיים לא מותר לתבוע פיצוי חומרי ומוסרי כלשהו".
- הסעיף מס' 49 של החוקה: לכל אחד יש הזכות לעבוד והיא משימה על כל פרט. "המדינה תנקוט כל אמצעי לשם העלאת רמת חיוו של כל העובדים, שמירת עובדים ומובטלים למען פיתוח חיי העבודה, תמיכת עבודה, יצירת סביבה כלכלית למניעת אבטלה והספקת שלום העבודה".
- המחויבות שבה איש עסקים מסוים נאלץ לסדר את חייו בדרכים אחרות, במיוחד דרך הפחתת הוצאותיו וויתור על כמה צרכיו, לא מספיקה לקבלת אי-התאמה למוסר ולנימוס. לשם הגדרת אי-התאמה למוסר ולנימוס, בית משפט חייב לקבוע את ערך העבודה המחויבת ואת המצב הכלכלי של הצדדים, במיוחד זה של הלווה, בתאריך קבלת התנאי העונשין המוסכם בעזרת מומחים מוכשרים וחייב להתחשב, בגילויו אי-התאמה למוסר ולנימוס, במטרתו לאמץ את הצדדים להימנע מהתנהגות לא הוגנת מתנגדת למוסר ולמנוע מהם להזיק למוסר עם גודמאות התנהגות ופעולה רעות…" (המועצה הכללית למשפטים של בית המשפט לערעורים), ההחלטה מס' 1974/222 מתאריך 20.03.1974).
ההפניות
ATEŞ Derya, Sözleşmelerde Genel Ahlak Kurallarının Belirlenmesi, TAAD, Yıl: 8, Sayı: 32 (Ekim 2017).
AKIN İrfan, KAYAÖZÜ Zehra Büşra, Telif Hakları ve Kelepçeleme Sözleşmeleri, TAÜHFD, 2020; 2(1): 27-48.
BAŞPINAR Veysel, Kişilik Hakları Bakımından Kelepçeleme Sözleşmeleri, Ankara Barosu Dergisi, 1999 Sayı 1
EREN, Fikret, Borçlar Hukuku Genel Hükümler, Yetkin Yayınevi, 2020.
KILIÇOĞLU, Ahmet, Borçlar Hukuku Genel Hükümler, Eylül 2020.
ÜNAL Akın, Kelepçeleme Sözleşmeler, Adalet Yayınevi, 2. Baskı.
VON TUHR, Andreas, Borçlar Hukuku 1-2, Yargıtay Yayını No: 15 Çeviren: Av. Cevat Edege, 1983 Ankara.
YÜKSEL Cansev Erinç, DALDABAN, “İhsan İbrahim, Kelepçeleme Sözleşmelerinin Türk Borçlar Kanunu Açısından İncelenmesi”,
(https://www.goksusafiisik.av.tr/Articletter/2017_Summer/GSI_Articletter_2017_Summer_Article3.pdf, erişim tarihi: 22.09.2021)
