תנאי קנס והסתייגויות הקשורות להתחייבות רכישה מינימלית בחוזי סוחרי דלק

״המחאה שומרת על זכותם של החזקים״

בהסכמי סוכנות דלק קיימת לרוב התחייבות רכישה מינימלית וסעיף קנס בגין הפרת התחייבות זו. מצב זה, שאנו נתקלים בו תדיר בפועל, נתבע תדיר על ידי עוסקים שאינם רוצים לשלם קנסות גבוהים.

סעיף 179 של קוד החובות הטורקי מסדיר את סעיף העונשין.

TBK סעיף 179:

"אם נקבע קנס בגין אי קיום או אי קיום חוזה, רשאי הנושה לבקש או את ביצוע החוב או את הקנס, אלא אם כן הובן אחרת מהחוזה.

נקבע הקנס בגין אי קיום החוב במועד או במקום הנקוב, רשאי הנושה לבקש את ביצוע הקנס יחד עם החוב העיקרי, אלא אם ויתר על זכותו במפורש או קיבל את הביצוע ללא סייג.

החייב שומר לעצמו את הזכות להוכיח כי הוא מוסמך לסיים את ההתקשרות על ידי ביטול או ביטול על ידי מילוי הקנס המוסכם".

            כידוע, ישנם שלושה סוגים של סעיפי עונשין: סעיף עונשין אופציונלי, סעיף עונשין מחליף ביצוע וסעיף עונשין המצורף לביצוע. סעיף העונשין הנדרש בקשר להתחייבות הרכישה בהסכמי סוחרי דלק מקובל כסעיף עונשין המצורף לביצוע בהחלטות בית המשפט העליון, בשל סוגו. עם זאת, פינר צֿאליין אקסוי (Pınar Çağlayan AKSOY) במאמרה שכותרתו "מחשבות על סעיף העונשין בחוזי עוסק המכילים התחייבות לרכישה מינימלית, מיום 16.01.2013 של האסיפה הכללית של בית המשפט העליון לערעורים", טוענת שיש להעריך את סוג הסעיף העונשי. עבור כל חוזה. לדעתנו, נכון יותר יהיה לקבוע תחילה האם סעיף העונשין הוא סעיף עונשין המצורף לביצוע ולרשום את השלבים.

הנושא החשוב ביותר בסעיף העונשין המצורף לביצוע הוא האם בוצעה הסתייגות בעת קבלת הביצוע או לא. בפועל, חברות אנרגיה רבות ממשיכות לפעול ללא הסתייגויות ולהחיל סעיף קנס בתום החוזה, והנושא מועבר להליך בית המשפט ומתקבלות החלטות לפיהן לא ניתן להחיל את סעיף הקנס. החלטות בתי המשפט בכיוון זה נמשכות מזה זמן רב, והנימוקים שניתנו הם "יצירת אמון מוצדק", "אי התאמה לבהירות ולהבדיל" (ביטוי זה מוזכר במיוחד בהחלטות ישנות) ו"ניצול לרעה של זכות. ", בהתבסס על סעיף 2 של הקוד האזרחי. גם החלטת האסיפה הכללית של בית המשפט העליון לערעורים מיום 16.01.2013 והחלטות הלשכה האזרחית ה-19 של בית המשפט העליון לערעורים עוקבות בכיוון זה. מסיבה זו, נושא רישום ההסתייגויות בעת קבלת הביצוע בסעיף העונשין שהוצמד לביצוע מקבל חשיבות.

הימנעות; לפי מילון Nişanyan, הוא נגזר מהפועל הערבי "haraza", שפירושו "להסתיר, להגן על עצמו" ופירושו "להימנע, להגן על עצמו". כמונח משפטי, הסתייגות תואמת את משמעות המילה ומקורה, ובצורתה הפשוטה היא משמעה אזהרה או ביאור לחייב כי הביצוע לא הושלם.

אנדריאס פון טוהר השתמש באמירות הבאות לגבי הדרישה להסתייגות בסעיף העונשין המצורף להופעה:

"רשומה לסייג היא ההצהרה שכתב הנושה או מי מטעמו לחייב או לנציגו. הצהרה זו צריכה להיעשות במועד הקבלה או לפני הקבלה או – לכל המאוחר, לפחות – מיד לאחר הקבלה, אחרת הנושה מאבד את זכותו בסעיף העונשין, אם לא תיעשה ההסתייגות, יוותר הנושה "זכות זו נפסקת גם אם אין כוונה". (אנדריאה פון טוהר, דיני חובות, פרסומי בית המשפט העליון מס' 15, עמ' 770 תורגם על ידי עורך דין Cevat Edege)

סוגיה זו שהביעה טוהר באה לידי ביטוי גם בהחלטות הערכאות הגבוהות, כפי שקבענו לעיל. לדוגמה, החלטות הלשכה האזרחית ה-19 של בית המשפט העליון לערעורים הן כדלקמן:

"(…), בקשת הקנס לשנה הקודמת בסוף כל שנה תלויה בהסתייגות (רישום הזמנה) או באזהרה לפני תחילת הביצוע בשנה העוקבת. אם הביצוע של השנה שלאחר מכן הושלם ללא אלה, לא ניתן עוד לבקש את תנאי הענישה לשנה הקודמת. (…)כפי שהוסבר בהחלטת בית המשפט העליון לערעורים ח"ג מיום 20.1.2013 ט' 2012/19-670 ע' 2013/171 ק', צודק החייב כי "לא יתבקשו תנאי קנס" אם הביצוע יימשך למשך א. זמן רב ללא הסתייגות בתקופת ההתקשרות. אם הוקמה נאמנות, יש לקבל כי לא ניתן לבקש את תנאי העונשין של השנה או השנים הקודמות בשל עקרון אמון ויושר מוצדק זה". בית המשפט העליון לערעורים י"ט הד"ר, ע' 2013/14654, ק' 2013/19950, ת' 12.12.2013.

            "הדרישה הינה תנאי עונשי המצורף לביצוע (סעיף 158/2 לת"ק מס' 818, סעיף 179/2 לתב"ק מס' 6098). במקרה הקונקרטי, מאחר שהובן כי התובעת המשיכה לספק סחורה לעוסק הנתבעת במהלך התקופה המבוקשת ללא סייג, לא נראה לנכון לקבל החלטה בכתב, בהתעלם מהעובדה שלא תיתכן עוד הפרה. של התחייבות הקנייה המינימלית".בית המשפט העליון לערעורים 19 לשכה אזרחית 2015/11021 ה', 2015/17584 ק.

מנגד, כידוע, הלשכה האזרחית ה-19 של בית המשפט העליון לערעורים נסגרה בשנת 2020 והתיקים בנושא נבחנים בלשכה האזרחית ה-11 של בית המשפט העליון לערעורים. נראה שללשכה האזרחית ה-11 של בית המשפט העליון לערעורים יש מחשבות דומות בנושא:

"בית המשפט החליט לדחות את התיק בטענה כי הסכם העוסק מיום 14.01.2008 שנחתם על ידי הצדדים בוטל בהסכם מיום 14.01.2013 שנחתם על ידי הצדדים מאוחר יותר, וכי לצד התובע לא שמורה הזכות לדרוש. סעיף עונשין עקב ההסכם הראשון תוך חתימת ההסכם הבא. עם זאת, סכום בדבר התחייבות הקנייה המינימלית צוין בסעיף 4 להסכם העוסק הראשון מיום 14.01.2008 שנחתם בין הצדדים, ובהתאם להודעות ששלחה התובעת לנתבעת מיום 31.01.2011 ומיום 17.06.2011. , ובהתאם להסכם העוסק מיום 14.01.2008, הובן כי סכום הרכישה לא עמד, כי יחויב סעיף קנס אם לא יפעל החוזה וכי עם האזהרה מיום 28.01.2013, הוזהר לרכוש דלק בשיעור שיעמוד בהתחייבות המכירות השנתית או לשלם את סעיף הקנס. בהתחשב בכך שהתובע שלח אזהרה לנתבעת במסגרת החוזה הראשון שנחתם מיום 14.01.2008 וביקש סעיף עונשין, היה על בית המשפט לערוך הערכה ולקבל החלטה בשקלול לגופו של עניין, בהתחשב באמור. נושאים, אך לא נראה לנכון לקבל החלטה בכתב מהסיבות שסוכמו לעיל, וההחלטה הייתה חייבת להתבטל. בית המשפט העליון לערעורים 11 לשכה אזרחית 2021/2928 ה', 2022/4921 ק.

גם החלטות ישנות (לפני 2000) של בית המשפט העליון בנושא הן בכיוון זה וכן נאמר כי על השופט לקחת את הנושא בחשבון בעצמו:

"במקרה הקונקרטי הנדון, על פי תוכנו של התיק, שמר התובע את זכותו לדרוש קנס בעת השתלטות על הדירה ולא העמיד כל תנאי מוקדם. מאידך, הגם שהיתר השימוש הושג רק ביום 1.5.1977, התובע לא ביקש תנאי ענישה ולא העמיד תנאים מוקדמים בעניין זה, על אף שחלף פרק זמן ארוך עד ליום 22.8.1975. כאשר התיק נפתח. במצב דברים זה, יש לקבל כי התובע ויתר על זכויותיו לפי סעיף הענישה ואיבד זכות זו. בקיצור, הזכות לדרוש תנאי ענישה אבדה. לפיכך, על השופט לשקול היבט זה בשל חובתו ודין התיק בדבר תשלום תנאי העונש להידחות מכל וכל". בית המשפט העליון לערעורים 13 הלשכה האזרחית א.4419 ק.5230 ט.8.7.1981

עורכן דין, האלדון בריש.

תרגום-עורכת דין מתמחה גיזם סאדק.